החלטה בתיק עמ"ת 29920-07-11

בפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בקריות שניתנה מפי כב' השופטת הבכירה, ר' לאופר-חסון, ביום 17.7.11 ובגדרה הורה בית משפט על שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום בבית משפט השלום בקריות המייחס לו התנהגות פרועה במקום ציבורי, איומים, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, תקיפת עובד ציבור בתפקיד, החזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה, ניסיון החזקת נשק שלא כדין, הפרעת שוטר במילוי תפקידו, העלבת עובד ציבור, היזק לרכוש במזיד ותקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו.

בעובדות כתב האישום נאמר כי ביום 9.6.11 לפני הצהריים, הגיע המשיב לדלפק של בית המרקחת המצוי במרפאת שירותי בריאות כללית בקריית מוצקין ובצעקות שאל את הרוקח, העובד במקום, מדוע הרופאה לא הכינה עבורו דבר מה. משנתבקש המשיב ע"י הרוקח לגשת לרופאה, איים עליו הלה שלא כדין, באומרו "אני אשסף לך את הגרון, אתה יכול להיפרד מהילדים שלך ומאשתך, אני אקח את האקדח ואחורר את כולם". בהמשך תקף המשיב שלא כדין את הרוקח וכתוצאה מכך נגרמה לו חבלה של ממש.

בהמשך לדברים האמורים, ניגש המשיב לחדרה של הרופאה ודפק בחוזקה על הדלת, תוך כדי שצעק שתפתח לו. בהמשך לכך, ולאחר שקיבל קריאות מהפקידות במקום, כי יש אדם שמפר את הסדר, הגיע המאבטח של המרפאה, הציג עצמו בפני המשיב וביקש שיירגע. המשיב המשיך לצעוק ובשלב כלשהו תפס במכשיר הטלפון הנייד של המאבטח, השליכו על הרצפה, תקף שלא כדין את המאבטח בכך שלחץ עם ידו על משקפיו. בהמשך איים המשיב על המאבטח באומרו "עכשיו אני אחתוך אותך, אני אראה לך מה זה, אני אשחט אותך ואת הרוקח, אני ארצח אתכם, אני אוציא לך את העיניים, אני אגמור עליך עם מכת קראטה אחת". תוך כדי כך, הוציא המשיב מכיסו סכין בעלת להב הניתן לקיבוע והניף את הסכין לעברו של המאבטח. בהמשך ניסה המשיב לאחוז בנשקו של המאבטח ולהוציאו מחגורת מכנסיו, תוך שהעליבו ואיים עליו בפגיעה שלא כדין בגופו, באומרו "אתם הסתבכתם איתי, אתם לא תצאו ממני, אני אקח ממך את הנשק יא בן זונה, אני ארה בכולכם, אני אחורר את כולם". המאבטח הצליח למנוע את הוצאת הנשק מכיסו ומשהודיע למשיב כי הוא מעוכב עד להגעת המשטרה, תקף אותו המשיב בכך שהיכה באמצעות הקב שידו, נשך אותו בגבו, הטיח את גופו  על דלת הכניסה וניסה לדוקרו ברגלו בעודו אוחז דבר מה בידו. כתוצאה מכך נגרמה למאבטח חבלה של ממש. המשיב קרע תוך כדי מעשיו, את חולצתו וגופייתו של המאבטח.

בהמשך לאותם דברים, הגיעו למקום אנשי משטרה והודיעו למשיב על מעצרו. במהלך נסיעתו בניידת המשטרה, העליב המשיב את השוטרים ואיים עליהם בפגיעה שלא כדין בגופם בפרנסתם. במהלך אותה נסיעה, תקף המשיב את אחד השוטרים, בכך שהתקרב אליו, תפס בחולצתו וניסה לנשוך את ידו. השוטר שנהג בניידת, עצר וניגש למשיב, או אז ניסה המשיב להכות את השוטר עם הקב שבידו וכן ניסה לנושכו בידו. בהמשך ולאחר שהובא לתחנת זבולון, שב המשיב והתפרע והפריע לשוטר במילוי תפקידו וכן תקפו שלא כדין.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

בהחלטתו מיום 20.6.11 ציין בית משפט קמא, כי עיון בחומר החקירה מצביע על קיומה של תשתית ראייתית לכאורית מספקת להוכחת הנטען כנגד המשיב בכתב האישום. בהקשר לכך, הפנה לקיומן של עדויות הרוקח, המאבטח, עובדים נוספים במקום, דוחות ומזכרי השוטרים. כמו כן קיימים דיסקים המתעדים חלקם של האירועים, הן בתחנת המשטרה והן במרפאה. בנוסף, קיימים מסמכים רפואיים המתעדים את החבלות הרפואיות שנגרמו למותקפים.

בבואו לבחון את עילת המעצר, ציין בית משפט כי מדובר בהתנהגות אגרסיבית, משולחת רסן, פורצת גבולות החוזרת על עצמה. לחובת המשיב הרשעה קודמת בעבירה של איומים והעלבת עובד ציבור ותלוי עומד כנגדו מאסר על תנאי בן 7 חודשים בגין כל עבירה כלפי שוטרים. בית משפט קמא ציין כי עובדת קיומו של מאסר מותנה מעל ראשו של המשיב, לא הרתיעה אותו, כפי שלא הרתיעה אותו העבודה שהוגש כנגדו כתב אישום התלוי ועומד שעניינו אף הוא תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, העלבת עובד ציבור, התנהגות פרועה במקום ציבורי, גרימת נזק ועוד. כל אלה הקימו עילת מעצר של מסוכנות. נוכח נסיבות ביצוע המעשים המיוחסים לו, לא ראה בית משפט קמא להורות על שחרורו, על אף שהוצגה חלופה לעניין זה. תחת זאת הורה על עריכת תסקיר מעצר וקבע את המשך הדיון בפניו לאחר קבלת התסקיר.

ביום 17.7.11 לאחר שבחן את תסקיר שירות המבחן והתרשם מהמפקחים שהוצעו ע"י המשיב, הורה בית משפט קמא על שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים, הכוללים מעצר בית בבית אחותו במגדל העמק. בהחלטתו ציין בית משפט, כי התרשם שהמפקחים מודעים לכובד האחריות שנטלו על עצמם וכי הם ראויים להשגיח ולפקח על המשיב במהלך מעצר הבית. בנוסף, הפנה לכך שהחלופה המוצעת, מרוחקת ממקום ביצוע העבירות. בית משפט קמא ראה להוסיף, כי אינו מקל ראש במהות המיוחס למשיב, אולם על מעשיו ייתן את הדין אם וכאשר יורשע. לפיכך, הורה כאמור, על שחרורו למעצר בית מלא בבית אחותו במגדל העמק, תוך איזוק אלקטרוני וחתימה על התחייבויות כספיות והפקדת עירבון כספי בסך 3,500 ש"ח בקופת בית המשפט.

בהודעת הערר טענה העוררת, כי טעה בית משפט קמא, משלא ייחס משקל ראוי למסוכנות הנשקפת מהמשיב, כפי שהיא עולה מכתב האישום. מסוכנות זו באה לידי ביטוי בהתנהגות אגרסיבית, משולחת רסן ופורצת גבולות, הן כלפי הצוות הרפואי, הן כלפי המאבטח שהיה במקום והן כלפי אנשי המשטרה שהוזעקו לאחר תוקפנותו של המשיב. עוד נטען כי שגה בית משפט קמא, משלא ייחס משקל ראוי לעובדה כי מעל ראשו של המשיב תלוי ועומד מאסר על תנאי בן 7 חודשים שנגזר עליו אך ביום 7.10.10. חרף העובדה שלא חלף מאז זמן רב, חזר המשיב לסורו ביתר שאת כפי העולה ממעשיו המפורטים בעובדות כתב האישום.

ב"כ המשיב ביקש לדחות את הערר, תוך שהפנה לכך שמדובר באדם חולה הסובל מבעיות רפואיות רבות. בנוסף, ציין ב"כ המשיב כי בית משפט קמא התרשם מהמפקחים שהוצעו ומצא כי החלופה ראויה ומהודקת דיה, על מנת להשיג את מטרת המעצר. מדובר בחלופה המצויה במגדל העמק הרחק מזירת האירוע. בנוסף, הפנה ב"כ המשיב לתסקיר שירות המבחן, אשר המליץ על שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, עיינתי בחומר שהונח בפניי ושקלתי את מכלול הנסיבות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל. אודה כי ההכרעה בערר הייתה מלווה בהתלבטות, בעיקר לנוכח מצבו הרפואי של המשיב. יחד עם זאת ובשל חומרת המעשים המיוחסים לו, המסוכנות המוגברת הנשקפת מהם, נראה לי כי נכון להעדיף את השמירה על שלום הציבור ולבכר אינטרס זה על פני מצבו הרפואי של המשיב.

עיון בכתב האישום ובחומר החקירה שהונח בפניי, מעלה תמונה עגומה של התנהלות פרועה ושלוחת רסן כלפי צוות רפואי ומאבטח, שכל חטאם בכך שביקשו לספק שירות לציבור. המשיב תקף תחילה את הרוקח שהועסק במרפאה, המשיך בהתנהגות פרועה תוך צעקות ודפיקות רמות על דלתה של רופאה במקום ולאחר מכן, התעמת עם המאבטח, כשזה בא להרגיעו. המשיב לא בחל בכל אמצעי, שלף סכין והניף אותה לעבר המאבטח ובהמשך אף ניסה לתפוס את האקדח שהיה ברשותו. גם לאחר שהגיעו אנשי המשטרה, לא נרגע המשיב והמשיך בהעלבתם, בהשמעת איומים ואף בתקיפתם.

אם ניתן היה לסבור כי מדובר באירוע חד פעמי, מעין התקפת אמוק שאחזה במשיב, הנה באה הרשעתו הקודמת ושוללת אפשרות זו. אך בחודש אוקטובר 2010 הורשע המשיב בעבירה של איומים והעלבת עובדי ציבור ונגזרו עליו, בין היתר, 7 חודשי מאסר על תנאי. אותו מאסר מותנה היה תלוי מעל ראשו, שעה שביצע את המעשים המיוחסים לו בתיק דידן. בנוסף, תלוי ועומד כנגד המשיב כתב אישום אחר, שעניינו אף הוא תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, העלבת עובד ציבור והתנהגות פרועה במקום ציבורי. התמונה העולה מכל אלה, מצביעה על כך כי לכאורה לא מדובר באירוע חד פעמי, אלא בדפוס התנהגות החוזר על עצמו.

נכון הוא שבית המשפט מצווה לבחון קיומה של חלופת מעצר גם לאחר שהוא משתכנע בקיומן של ראיות לכאורה וקיומה של עילה. יחד עם זאת, המבחן בסוגיית החלופה, הינו דו שלבי. תחילה בוחן בית משפט באם ניתן על פי נסיבותיו של המקרה העומד בפניו, להסתפק בחלופת מעצר ורק אם השתכנע כי כך אכן הדבר, הוא פונה לבחון התאמתה של חלופה קונקרטית שהוצעה (ראו: בש"פ 3002/06 ע.ס. נ' מדינת ישראל).

בענייננו, לאור ההתנהגות שלוחת הרסן של המשיב ובשים לב לעברו הטרי, לא היה כל מקום ליתן בו אמון כי ימלא אחר הוראות בית המשפט עם שחרורו בתנאים מגבילים. הדברים שהשמיע באוזני השוטרים, מלמדים על זלזול בוטה ברשות אכיפת החוק וגם בכך יש משום חיזוק להתרשמות כי היה וישוחרר לא יעמוד בתנאים שנקבעו לגביו. למעשה, לאור מסקנה זו אין משמעות לעובדה כי המפקחים שהוצעו, נמצאו מתאימים. משנשמט האמון המתחייב כתנאי יסוד לשחרורו של המשיב, אין עוד מקום לבחון את התאמתם של המפקחים.

אני רואה להוסיף כי התרבות מקרי האלימות  המופנית כלפי עובדי ציבור בעת האחרונה, ובכללם רופאים, אחיות ואנשי צוות רפואי אחרים, מחייבת התייחסות הולמת. ברי, כי המשיב יבוא על עונשו בהליך העיקרי היה ויורשע. יחד עם זאת, לאור חומרת המעשים והמסוכנות הנשקפת מהם ובשים לב לצורך להילחם בתופעה מכוערת זו, המוצאת לה אחיזה במקומותינו, נכון להתייחס לדברים בחומרה כבר בשלב המעצר וליתן את הדעת למסוכנות הנשקפת ממעשים כגון אלה.

לאור מקבץ האמור, אני מקבל את הערר ומורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

תיק החקירה מוחזר.